<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן קנ"א</h1>
<h2>דף כז.</h2>
ולענין בטול האיסורים שאמרתם, לדעת רבותי הצרפתים ז"ל אומר ד"ת מותר לבטלו ולערבו בהיתר בידים לכתחלה, ומדרבנן הוא דאסור ואמרו שאין מבטל. ומה שאמרו [חולין צ"ח ע"ב] בזרוע בשלה והוא היתר הבא מכלל איסור הא בעלמא אסור, הכי קאמר זהו היתר הבא מכלל איסור דמצוה לבטלה. אבל הראב"ד ז"ל [איסור משהו פ"ב] כתב דאסור לבטלו לכתחלה דבר תורה. ומחלוקת תלויה בההיא שמעתא דזרוע בשלה בפרק גיד הנשה [שם]. וכשנפל היתר לתוך איסור, אם הוא מאיסורי דאורייתא או אפילו דרבנן ויש לו עיקר בדאורייתא, אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו. ואם עשה כן, בשוגג מותר במזיד אסור לו ולכל מי שעשה בשבילו. וכשאין לו עיקר דאורייתא, נראה שמותר לערבו ולבטל בידים. ויש מחמירים גם בזו. ונכון לחוש ולהחמיר. וכל פרטי דברים אלו וכל מה שיש עליהם מן הראיות אות מן ההויות מגמרין ומגמרא דבני מערבא, כבר כתבתי בארוכה בבית שלישי משער התערובות, לעיין מר התם ומשם יראה דעת רז"ל.
